Shekalim
Daf 18a
הלכה: וְלֹא נִמְצָא הַהקֲדֵּשׁ מִתָחַלֵּל עַל הַהֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה. מֵבִיא מָעוֹת וּמְחַלְלָן עַל הַבִּנְייָן וּמֵבִיא קְטוֹרֶת וּמְחַלְלָן עֲלֵיהֶן וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָנִין בִּשְׂכָרָן. אוֹתָן הַמָּעוֹת מַה יֵעָשֶׂה בָהֶן. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. יִינָֽתְנוּ לְבֵית גַרְמוּ וּלְבֵית אֶבְטִינַס שֶׁהָיוּ בְקִיאִין בְּפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲשֶׂה לֶחֶם הַפָּנִים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ חַייָבִין לָהֶן מָעוֹת מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא 18a בָעֵי. לֹא הָיוּ חַייָבִין לָהֶן מָעוֹת מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. אָתָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְקַייְּצִין בָּהֶן אֶת הַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֶה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. תַּמָּן צְרִיכָה לֵיהּ וְהָכָא פְשִׁיטָא לֵיהּ. הֵן דִּצְרִיכָה לֵיהּ. בִּכְלֵי שָׂרֵת. הֵן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ. בְּקַייָץ לַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
Ne se trouve-t-il pas, dans ces divers échanges, que l’on rachète une sainteté (le reliquat d’encens) à l’aide d’une autre semblable (le salaire des ouvriers pris du trésor sacré)? Voici comment on opère, dit R. Simon b. Bisna (105)B. méila, 14b., pour y obvier: on prend d’autre argent profane, que l’on remet aux ouvriers contre leur salaire tiré du sacré; puis, contre ce dernier, devenu profane par l’échange, on leur offre de l’encens, et l’argent étant rentré au trésor (devenu sacré), l’encens a acquis la qualité de profane (jusqu’à nouveau rachat). A quel emploi affectera-t-on cet argent qui a servi de paiement provisoire (puis est rentré au trésor? Selon Rabbi, il sert de salaire aux ouvriers de la famille de Garmo et à ceux d’Eutinos, qui étaient si habiles les uns à fabriquer l’encens, les autres à confectionner et cuire les pains de proposition. Toutefois, dit R. Samuel b. Isaac, il faut que ce soit déjà une dette accomplie à leur égard (de sorte que cet argent leur fait retour du trésor). Mais, demanda R. Hiya b. Aba, s’il ne leur est rien dû d’avance, que fera-t-on de cet argent? En ce cas, dit R. Hiya b. Aba, au nom de R. Yossé, on l’utilise à alimenter l’autel vide. R. Aba b. Cohen objecta devant R. Yossé: d’où vient cette contradiction flagrante, de demander d’abord comment employer cet argent, puis d’y répondre lui même? La question est relative au reliquat dans les vases sacrés, et il n’y a pas de doute pour l’autel à alimenter – (106)Suit un passage reproduit du tr. (Yoma 5, 1), traduit ci-dessus, p. 213..
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא נמצא הקדש וכו' כיצד הוא עושה וכו'. כדפרישית במתני':
אותן המעות. שנעשו הקדש מה יעשו בהן:
ינתנו לבית גרמו וכו'. בשכרן:
והן. ודוקא שהיו חייבין להן מעות שעה ראשונה כלומר שכבר היו חייבין להן מקודם בשביל שכרן מההקדש שנמצא זה כחוזר להקדש שבתחלה הוא שההקדש חייב בשכר האומנין ולכך הופרש מתחלה ועכשיו ג''כ לשכר האומנין הן באין:
רבי חייה בר בא בעי. והיך הדין אם לא היו חייבין להם שכר מקודם:
אתא רבי חייה בר בא בשם ר' יוחנן מקיצין וכו'. כצ''ל והיינו דהקשה ר' בא בר כהן לפני ר' יוסה מחלפה שיטתיה דר' חייה בר בא תמן צריכה ליה כלומר מתחלה קא מיבעיא ליה לא היו חייבין וכו' והכא פשיטא ליה. כלומר הא כבר שמיע ליה מר' יוחנן ומאי קא מיבעיא ליה ומשני הן דצריכה ליה בכלי שרת כלומר אם יכולין לקנות בהן כלי שרת ומשום דעכשיו אין שם מותר הקטרת עליהן שכבר נתחללה בתחלה אלא שע''י חילול הקטרת עליהן חזרו להקדש ואפשר שהן כשאר מותר תרומה דאיכא למ''ד דלכלי שרת הוא בא ומה דפשיטא ליה הכא לענין קיץ למזבח דלא יהא אלא כשאר מותר תרומה. שמקיצין בה המזבח:
דְּאִתְפַּלְּגוֹן. פִיטְּמָהּ בַחוּלִין. רִבִּי יוֹסֶה בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר. פְּסוּלָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כְּשֵׁירָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֶה בֵּירִבִּי חֲנִינָה. קוֹדֶשׁ הִיא. שֶׁתְּהֵא הֲוָייָתָהּ בַּקוֹדֶשׁ. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קוֹדֶשׁ הִיא. שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֶה בֶּן חֲנִינָה כִשְׁמוּאֵל וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְכָל קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קְטוֹרֶת. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹמָּן מִשֶּׁלְבֵּית אֶבְטִינָס שֶׁהָיָה נוֹטֵל בִּשְׂכָרוֹ קְטוֹרֶת. וּדְרִבִּי יוֹסֵה בֵּיּרִבִּי חֲנִינָא כִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם שְׂמוּאֵל. מַכְתֶּשֶׁת עָשׂוּ אוֹתָהּ כִּכְלִי שָׁרֵת לְקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֶי בֵּירִבִּי בּוּן. אָ‍ֽמְרָהּ רַב חוּנָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. דָּבָר שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי שָׁרֵת נִפְדֶּה. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא דִשְׁמוּאֵלִ הִיא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. קַל הוּא בְמוֹתָר. דְּאִתְפַּלְּגוֹן. הוֹתִירוּ תְמִימִים. שְׁמוּאֵל אָמַר. נִפְדִּים כִתְמִימִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִפְדִּין כִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין. הוֹתִירוּ שְׂעִירִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אִם עוֹלָה נִפְדִּית לֹא כָּל שֶׁכֵּן חַטָּאת. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. יִרְעוּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְקַייְצִין בָּהֶן אֶת הַמִּזְבֵּחַ. וְקַשְׁיָא. יֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֶין קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר נִקְבָּעִין אָלָּא בִשְׁחִיטָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיָּקְרְבוּ עוֹלוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דאיתפלגון וכו'. סוגיא זו עד סוף הלכה ביארתי היטב לעיל ביומא בריש פרק הוציאו לו וע''ש:
Shekalim
Daf 18b
משנה: 18b הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר יִנָּתְנוּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי אֵינָהּ הִיא הַמִּידָּה אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאוּמָּנִין וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָ‍ֽיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זְכָרִים יִמָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵיבוֹת יִמָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. זְכָרִים עַצְמָן יִקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּֽכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת. וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתָיו וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. אָמַר רַבִּי פַּפָּיָס שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן הַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ כְּדִבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם כְּדִבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ׃ הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וְעוֹפוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר יִימָּכְרוּ לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת׃
Traduction
Si parmi les biens consacrés par quelqu’un il se trouve quelque objet susceptible de servir aux sacrifices publics (p. ex. de l’encens, ou l’un de ses éléments), on pourra l’utiliser à payer le salaire des ouvriers (et le rendre ainsi profane). Tel est l’avis de R. aqiba. Ce n’est pas là le procédé observé plus haut, remarque Ben-Azaï; il faudra mettre de côté l’équivalent du salaire des ouvriers, le racheter contre leur argent profane, le remettre aux ouvriers en paiement, puis le leur racheter lors du nouveau versement des sicles (avant Pâques). Si parmi les biens consacrés il se trouve des animaux susceptibles de servir aux sacrifices à offrir à l’autel, soit des mâles, soit des femelles, il faudra, selon R. Eliézer, vendre les mâles, pour employer le montant à acheter des holocaustes, et les femelles, pour acheter des sacrifices pacifiques; puis, la somme ainsi acquise sera versée avec le reste des biens à la caisse de l’entretien du Temple. Selon R. Josué, les mâles eux-mêmes serviront à offrir des holocaustes, et l’on vendra les femelles pour les besoins des sacrifices de paix, en employant le montant ainsi acquis à l’achat d’holocaustes; le reste des biens consacrés échoira à la caisse de l’entretien du temple. R. aqiba dit: je préfère l’opinion de R. Eliézer à celle de R. Josué, parce que le premier adopte une mesure uniforme et assigne à la caisse du temple tous les biens consacrés, tandis que le second établit une distinction entre les animaux et les autres biens. R. Papias dit avoir entendu que l’on peut justifier chacune de ces deux opinions: si lors de la consécration on a parlé spécialement d’animaux et de biens (sans les assigner à l’autel), tout est destiné (après vente) à la caisse d’entretien, comme le veut R. Eliézer; mais si l’on n’a rien spécifié, chaque objet aura sa destination naturelle, conforme à R. Josué. Si parmi les biens que l’on a consacrés il se trouve de même des objets pouvant servir aux offrandes destinées à l’autel, tels que du vin, de l’huile, ou des tourterelles, il faudra, selon R. Eliézer, les vendre en vue de servir au même objet, pour le montant être employé à l’achat d’holocaustes; le reste des biens sera versé à la caisse de l’entretien du temple.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקדיש נכסיו. סתם וקי''ל סתם הקדשות לבדק הבית:
והיו בהן דברים הראוין לקרבנות צבור. כגון אותו מותר הקטרת ששנינו לעיל שנותנין לאומנין בשכרן עד שיחזרו ויקנו אותו מהן או שהיה בהן אחד מסממני הקטרת:
ינתנו לאומנין בשכרן דברי ר''ע. דס''ל הקדש מתחלל על המלאכה:
א''ל בן עזאי אינה היא המדה. שאמרנו לעיל גבי מותר הקטרת אלא ראוי הוא לנו להשוות את דיניהן והלכך מפרישין וכו' כדלעיל גבי מותר הקטרת דס''ל לבן עזאי שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד והכי מפרש לה בתוספתא פ''ב והלכה כבן עזאי:
מתני' המקדיש נכסיו. סתם:
והיתה בהן בהמה וכו' ר''א אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות. דס''ל לר''א סתם הקדשות לבדק הבית ואפילו בהמה ומיהו מידי דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם והמקדיש בהמה תמימה לבדק הבית אע''פ שהוא עובר בעשה מה שעשה עשוי. ואינה נפדית אלא למזבח והדמים יפלו לבדק הבית הלכך הזכרים ימכרו לצרכי עולות והנקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויקריבו אותן שלמים ודמיהן עם שאר הנכסים יפלו לבדק הבית והכתוב כאן ומביא בדמיהן עולות ט''ס הוא דל''ג להא אלא בדברי ר' יהושע:
ר' יהושע אומר זכרים עצמן וכו'. ר''י ס''ל דלא שביק אינש קדושת המזבח ומקדיש לבדק הבית למידי דחזי למזבח והלכך אמרי' דמסתמא למזבח ושיהיו לעולות דכולן כליל אקדשינהו וזכרים יקרבו עצמן עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ומשום דהנקבות עצמן אינן ראוין לעולות ודעתו היה להקדש המזבח ושיהא לדבר שהוא כליל ולפיכך ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות והשאר נכסים דליכא בהו מידי דחזי למזבח אותן הוא שיפלו לקדשי בדק הבית דלא ס''ל לרבי יהושע סתם הקדשות לבדק הבית אלא מידי דחזי למזבח למזבח הוא:
אמר ר''ע רואה אני את דברי ר''א וכו' שר''א השוה את מדותיו. דאמר הכל יפול לבדק הבית בין הבהמה ובין שאר הנכסים ור' יהושע חלק אותן:
אמר ר' פפייס שמעתי את דברי שניהן. שיכול לקיים כדברי שניהן שהמקדיש בפירוש שפירש ואמר בהמה ונכסי להקדש מקיים אני כדברי ר''א דמכיון שפירש ואמר בהמה ונכסי וזה לא פירש שתהא הבהמה למזבח ונכסי לבדק הבית אמרינן מסתמא היה דעתו שילך הכל למקום אחד וכמו שאר נכסים שאינן אלא לבדק הבית כך היה דעתו על הבהמה וכדברי ר''א דהואיל דבהמה חזי למזבח ימכרו לצרכי הקרבן למזבח ודמיהן יפלו לבדק הבית אבל המקדיש סתם שאמר נכסי להקדש אמרי' דעתו היה הראוי למזבח למזבח הראוי לבדק הבית לבדק הבית וכדברי ר' יהושע והלכה כדברי ר''ע שאמר רואה אני את דברי ר''א ולעולם אמרי' סתם הקדשות לבדק הבית וכדס''ל לר' אליעזר:
מתני' המקדיש נכסיו. סתם:
יינות ושמנים. וכן סלתות שהן ראוין לנסכים:
ועופות. תורים ובני יונה שראוין לקרבן ע''ג המזבח:
ר' אליעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין. להקריבן:
ויביא בדמיהן עולות. ובגמרא מפרש מעיקרא דטעמא דר''א דיביא בדמיהן עולות ולא אמרי' דימכרו לצרכי אותו המין ודמיהן יפלו לבדק הבי' כדאמרינן בהלכה דלעיל משום דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וגו' איש איש מבית ישראל וגו' אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה לימד על כל נדר ונדבה סתם לה' יהיה לעולה ואף יינות שמנים וסלתות ועופות ימכרו ויביא בדמיהן עולה על המזבח יכול אפילו עופות כלומר שיקריב בדמיהן אפי' עולת העוף או אם הקדיש עוף יקריבנה בעצמה לעולה ת''ל בבקר ולא עופות שאינו מקריב מכל מה שהתנדב אלא עולת הבהמה בלבד והכי מפרש לה מעיקרא ופריך עלה והדר קאמר טעמא אחרינא כדמפרשינן בגמרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source